גדר התיל נראית כהמצאה פשוטה וברורה מאליה לכאורה, אולם השפעתה של זו היתה עצומה –במיוחד על ההיסטוריה של המערב הפרוע של ארצות הברית.
התיל הדוקרני הוא מסוג ההמצאות שפלא שאיש לא חשב עליהן קודם: שני חוטי מתכת המלופפים יחדיו, כאשר במרווחים קבועים לאורכם מותקנים חוטי מתכת מלופפים בעלי קצוות חדים חשופים, המאיימים לפצוע את הנוגע בהם.
המצאתו היתה מאוד פשוטה בבסיסה, גאונית בפשטותה ובקלות הכנתה מן הקיים, כמו גם בקלות השימוש בה לגידור מהיר ויעיל.
השימוש בו סיפק שדרוג משמעותי לצורת הגידור הפשוטה שהיתה עד כה, הודות לחלקים הדוקרניים שלו – בעוד שגדרות פשוטות היה קל יותר לעבור או להידחק מבין חוטיהן, הקצוות החדים היו מאיימים ופוצעים, ועל כן היוו מכשול של ממש למעבר, ובמיוחד עבור בקר ובעלי חיים.
מפתרון גידור לשינוי חברתי-תרבותי-חקלאי
הרעיון לגדר תיל נרשם כפטנט בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19. אין זה מפתיע כי הדבר אירע דווקא שם, שכן פתרונות גידור היו דרושים עד מאוד לאמריקאים, ובפרט באזור רעיית הבקר בחלק המערבי של ארצות הברית.
אזור זה נודע כמערב הישן, או כמו שרבים אוהבים לקרוא לו, "המערב הפרוע" – אזור פתוח וחופשי של עיירות,
מכרות זהב, קאובויז ועדריהם, אינדיאנים, פורעי חוק ושריפים בעלי תג בדמות כוכב מוזהב.
היעדר הגבולות והגדרות במערב גרם לתוהו ובוהו, לסכסוכי אדמות ולבריחת בקר.
השטחים הפתוחים רחבי הידיים היוו בעיה עצומה, שכן גידורם בחוטי מתכת פשוטים לא היה יעיל, ומנגד בניית חומת אבנים, למשל, היתה מלאכה יקרה וארוכת זמן בשל המרחקים העצומים שגידורם נדרש. הגדרות הללו היו בדיוק הפתרון הנכון: זולות, מהירות וקלות להקמה ויעילות. הן מנעו בריחת בקר, שמרו על גידולים חקלאיים מפני כניסת חיות גדולות, סימנו שטחים פרטיים וחסמו את הכניסה אליהן וכן הלאה. תוך זמן קצר קמו בארצות הברית יותר ממאה חברות לייצור גדרות תיל.
למה היא משמשת?
בעבר, להקמת גדרות תיל, שהתפשטו בצורה מאסיבית תוך שנים ספורות, היו השפעות מרחיקות לכת על אזור זה, מבחינות רבות: הן היוו כלי מכריע בשמירה על זכויות מרעה, גישה פרטית למקורות מים ובעלות על קרקעות פרטיות, הן אפשרו לחקלאים שליטה טובה יותר על תנועתם של בעלי החיים שהיו ברשותם וכך תרמו להתקדמות בתחום ביות חיות המשק.
התיל חסם לא רק מעבר בעלי חיים אלא גם סגר שטחים בפני בני אדם – האינדיאנים, וכך עזר למתיישבים החדשים לקבוע עובדות בשטח.
הגידור שינה לחלוטין את שיטת גידול הבקר ממרעה פתוח חוצה אזורים ומדינות לחוות בקר סגורות ומתוחמות, וזאת תוך שנים בודדות.
עקב כך החלה להיעלם תרבות הקאובויז, אותם גיבורי מרעה ללא ארץ שנדדו עם עדרי הבקר בטבע הפראי והפתוח.
המערב כולו השתנה ללא היכר – חברתית, תרבותית וחקלאית, לקראת בואה של המאה החדשה, המאה ה-20.
